בואו נדבר על פיטורים בהייטק. לא איך הם נראים בלינקדאין, או בהודעה לכלכליסט, איך הם נראים בעו"ש. איך הם נראים לגדי, שם בדוי, שמרוויח 30 אלף שקל ברוטו, מוציא 20 אלף שקל בחודש ואז מקבל הודעה שהוא מפוטר.

מה זה אומר לגדי? על פניו נראה שהוא איבד 30 אלף, בפועל - הוא איבד מכונת כסף.

מה זה אומר לחברה? על פניו נראה שהיא חסכה 30 אלף, בפועל - היא חסכה עלות מעסיק של 40 אלף לפחות.

אם נבין את ההבדל הזה, נבין טוב יותר את החבטה שנוחתת על מפוטר, מגג העולם בשרונה לאספלט החם ברעננה.

דיסקליימר קצר: אני לא יועץ מס, לא רואה חשבון, לא סוכן פנסיוני. קחו את הדברים שאני כותב כאן לאיש מקצוע.

ועוד אחד: זה לא סוף העולם. אנשים מפוטרים כל יום, כל שבוע. בחברה בינונית של 600 איש, שעובדים מחזיקים בה 3 שנים, זה אומר תחלופה של 200 איש בשנה, 16 איש בחודש, או מישהו כל יומיים.

נחזור לגדי. הוא חושב שאיבד 30 אלף שקל. אולי הוא אומר לעצמו? וואלה, זה 3 לקוחות שאני יכול לקחת כעצמאי. כל אחד ישלם לי 10 אלף בחודש וזהו, אני חזרה על הגל.

הפרק הזה לא ייכנס למורכבות של עצמאי מול שכיר, אני רק אגיד שזה ממש לא המצב. הכסף הזה, ברוטו, הוא רק החלק במכונת הכסף שמרעיש, החלקים החשובים באמת עובדים בשקט, הם שקופים, עד שהם נכבים.

פיטורים בהייטק עוברים מהר ממורת רוח לקורת רוח.

מזמינים אותך לשימוע, סוג של תיאטרון, כדי לשמוע למה לא צריך לפטר אותך. השימוע לא קורה מיד - שולחים אותך הביתה ביום ההודעה, ועוד יום-יומיים חופש כדי לתת לדברים לשקוע. אתה יכול להתאכזב, להתעצבן, להיות מתוסכל, הכל בסדר, אבל אתה צריך גם להחליט - אם אתה נלחם - lawyer up - מנסה להסביר, מנסה להציל. כל מקרה לגופו, וזה בסדר, אני רק אגיד שראיתי מעט מאוד מקרים ששני הצדדים החליטו להמשיך והרבה יותר מקרים ששני הצדדים ויתרו. ויתור על שימוע יכול לשים אותך במקום טוב יותר מבחינת חבילה, פיצויים, המלצות. כל מקרה לגופו, אבל אם נהיה ריאלים, אנחנו חיים בשוק קשוח של מעסיקים, ובביצה קטנה שנקראת ישראל. אל תאיים. אל תשרוף גשרים. תישאר מקצועי.

פיטורים בישראל הם נוחים. אף אחד, כנראה, לא ינתק אותך מהמחשב בלילה. לא יקרע ממך את התג עובד. תקבל הודעה מוקדמת, שזה בעברית, עוד חודש של משכורת.

תחושת התסכול מפנה את מקומה להתרוממות. לא רק חודש של משכורת, גם פדיון ימי חופש, דמי הבראה צבורים, אולי איזה החזר הוצאות ששכחת - התלוש האחרון נראה גבוה, אתה בהיי, אבל מתחיל להרגיש איך הדרגות נתלשות ממך, בכל תחנה בטופס טיולים יוצא.

כרטיס הסיבוס שלך - בין 600 ל-1,200 ש"ח בחודש - הלך. אתה משלם היום בג׳ירף או לצ׳יקן מהשקל הראשון.

המקבוק שלך - שניגנת עליו כמו פסנתר - הלך. אתה חוזר ללנובו מקרטע או נאלץ לרכוש אחד חדש באלפי שקלים.

החניה שלך, במרכז ת"א, זו שנפתחת כמו seasme - הלכה.

הרכב שלך - אם היה בליסינג - הלך.

החופשי חודשי - 300 עד 500 ש"ח נסיעות בחודש - הלך.

חדר הכושר המסובסד, הבריסטה המסובסד, הפינוקים, החטיפים, השוברים, העציצים, ה-swag, הכיסא שהסתובב בלי לחרוק - הלכו.

ועוד משהו הלך - ההפרשות.

ברגע שיצאת בקרוסלה האחרונה החברה מפסיקה לשים כסף שאולי לא הכרת, שאולי חשבת שהולך למדינה.

על שכר של 30,000 יש בערך 2,000 נוספים שהמעסיק שם לפנסיה. עוד 2,500 לפיצויים. עוד 1,200 לקרן השתלמות ועוד 2,000 לביטוח לאומי.

בערך 6,000 שקל בחודש שמישהו מהנהלת חשבונות היה שם לך לגיל פרישה - מפסיק. לעצור הפקדות כאלה לפנסיה וקרן השתלמות, שעובדות בשבילך בריבית דריבית למשך שנים או עשורים - זה הרסני. זה לקחת כסף מהגדי של העתיד.

בסדר מיכאל על מה שילמנו כל השנים,בוא נתפנק, בוא נוריד פניקה וניתן איזה סופ"ש קפריסין, בוא נחתום אבטלה.

אז כן, יש אבטלה - אבל על שכר של 30 אלף, דמי האבטלה הם לא 30. הם גם לא 20. הם בערך 12.5 לחודש, אם הוא מלא. ברוטו. לפני ניכויים.

במילים פשוטות: גדי עבר ממכונת כסף של 40 אלף, להכנסה זמנית של 12.5 ברוטו, וההוצאות של 20 אלף? נשארו אותו דבר. זה אומר, בור של בערך 8 אלף בחודש, אבל זה רק הבור שרואים. כי באותו חודש גם לא נכנסו לפנסיה, לפיצויים ולקרן השתלמות ה-6,000 שקל של המעסיק.

גדי, נשמה, חודש אבטלה לא עולה לך 8,000 שקל. הוא עולה 14 עד 15 אלף. 3 חודשים? בערך 45 אלף שקל. חצי שנה? 90 אלף. לא כי קנית BYD משומשת. סתם כי לא עבדת.

פיטורים בהייטק לא מרגישים כמו אסון. דווקא נתנו לי חבילה יפה, פיצויים, נתנו לי אוויר.

אולי כרית אוויר. היא נפתחת, מצילה אותך מהמכה הראשונה, ואז מתרוקנת. אי אפשר לבנות עליה.

בחודש הראשון אתה רואה הרבה כסף. פיצויים. פטורים ממס. אבל לפני שאתה מושך אותם, תבין - זה לא רק משיכה מהעבר, זו משיכה מהעתיד. זה לקחת קיר תומך מהבית כדי לפנות נישה בסלון. אז כן יש נישה בסלון אבל בבית פחות יציב.

בחודש השני אתה מבין למה כולם שונאים את ביטוח לאומי ודמי האבטלה. אמרנו, בנטו זה חצי ממה שהתרגלת.

בחודש השלישי אתה מתחיל לקצץ. פחות וולט, פחות שטויות. אתה גם צריך למסור החלטה בנוגע לאופציות שלך. חתיכת הנייר הזו, שהבטיחה לסגור לך את המשכנתא אם החברה תימכר או תנפיק.

החוק הישראלי מחייב אותך להחליט - האם אתה מאמין בחברה שכרגע זרקה אותך? האם אתה מאמין שהיא תהיה או תישאר יוניקורן? האם אתה מאמין בה מספיק כדי לשים כמה אלפי (או עשרות אלפי) דולר בשביל סיכוי עתידי להרוויח? להרבה מהשכירים אין את הכסף הזה, אז הם פשוט מווצרים, או הולכים לחברות כמו equitybee לגשר על הפער. חברות כמו equitybee רואות המון עסקאות, אבל אין להם את המידע שיש לך, על האופק של החברה ולאן היא הולכת. אין סיבה בעצם לא להציע את האופציות שלך, אבל קח בחשבון שבתקופות פיטורים או הרבה מאוד היצע, המחיר שתקבל, אם בכלל, יצטצמם.

בחודש הרביעי אתה פותח את קרן ההשתלמות, אחת ממכונות צבירת ההון הכי חזקות שיש לשכיר בישראל.

בחודש החמישי אתה מגלה את המילה ריסק. הודעה מקרן הפנסיה, שהיא גם המבטחת שלך, ושל המשפחה שלך.

אם יש משהו אחד שאתם צריכים לקחת מהפרק הזה, זה ריסק, וכמה אתם לא רוצים, אבל חייבים, לשלם את זה.

ריסק אומר - שמור לי את הזכויות. ריסק אומר - אם אני גדי הופך לנכה בדרך ללשכה - שמור עליי. אם אני מת בדרך לראיון - שמור על אשתי והילדים.

ריסק הוא ביטוח, כמה מאות שקלים בחודש, משהו שהמעסיק שלך שילם, וכמו תשלום על המשכנתא, ממש לא כדאי לפספס. אתה רוצה את הביטוח, אתה רוצה גם את הרצף. אתה ממש לא רוצה להפסיק לשלם ואז לגלות בעבודה הבאה שאתה מתחיל תקופת אכשרה מאפס, או שאתה נדרש למלא שאלון בריאות חדש.

עזוב ביטוח, בזמן הזה אתה גם לא מפריש לפנסיה וקרן השתלמות, והחברות האלה, השם יקום דמם, מעלות לך את דמי הניהול והצבירה למקסימום האפשרי.

אנחנו בחודש השישי, ואתה כבר לא מחפש תפקיד חלומי. אתה מחפש משהו. אתה מחפש להפסיק ליפול. נניח ומצאת משרה סבירה, שמשלמת 25. אם גם ממנה פוטרת, האבטלה הבאה תחושב לפי השכר האחרון, אם בכלל תשולם.

וזה, חרא של מעגל. פיטורים שמובילים ללחץ, שמוביל לפשרה, שמוביל לשכר נמוך יותר, לפנסיה נמוכה יותר, השתלמות נמוכה יותר, אבטלה קצרה יותר, ואז - הפיטורים הבאים כואבים יותר. עם רשת ביטחון צרה יותר.

אגב התפטרות מול פיטורים היא הרבה רומנטיקה. להתפטר נשמע חזק, נשמע שאתה בשליטה, וזה לפעמים המהלך הנכון - יש מקומות עבודה ששורפים אותך מבפנים. אבל פיננסית, התפטרות היא לא פיטורים.

אם פיטרו אותך, אתה יכול לקבל אבטלה ללא המתנה. אם התפטרת בלי סיבה מוצדקת, בדרך כלל תמתין 90 יום.

אצל גדי, שלושה חודשי אבטלה זה תזרים של 37 אלף שקל שנדחה. זה המחיר של להגיד "אז אני אתפטר ושתישרף המדינה".

פיטורים נותנים לך כסף ולא מעט מנוף. אתה יכול לשאת ולתת על התנאים שלך, לקבל מכתב פיטורים ברור וחבילת פרידה. התפטרות נותנת לך שליטה בתהליך, וסיפור רומנטי לספר לעצמך ולקולגות בלינקדאין.

תראו, צריך להיות הוגנים. חלק מהפיטורים מוצדקים. באמת. חברות מנופחות. צוותים ומוצרים שלא ברור למה נולדו, או למי. שכבות ניהול שמומנו עם כסף זול, ועכשיו קורסות עם שקל חזק. וכמובן AI.

קבענו שגדי פוטר. לא אמרנו למה. אולי הוא לא בא טוב למישהו. אולי נמאס לו והתחיל לזרוק. אנחנו חיים בתקופה שמצופה ממך לעשות יותר עם הזמן שלך, לצאת מהפלח הצר של האחריות הקודמת שלך ולדלבר. ימים יגידו אם זה מה שנכון היה לצפות מעובדים. אני כן אגיד - מצופה ממך לדלבר דברים שעובדים, דברים שלמים, דברים שאפשר לסמן done. מצופה ממך להפוך לאוטומטי כל דבר שאפשר, ללמוד כלי AI ברמה כלשהי ולא להתכחש אליהם כמו חיסונים.

חברות יפטרו, וימשיכו לפטר. הם ימשיכו להעביר את הסיכון המיידי, מעצמם, ע"י הורדת הוצאות, לעובד, שיממן את המעבר הזה לאורך זמן. בחסכונות, בפיצויים, בקרן השתלמות, בלחץ.

החברה לא רק לוקחת לך עבודה. היא לוקחת לך שגרה. זהות. ביטחון. חיסכון. עתיד. שליטה.

זה יצא פרק מאוד מבאס, אני יודע, אני רגיל ללמד אתכם דברים חדשים, להיות חיובי, להתרגש מהעתיד. אז דווקא אם אתם עובדים, עכשיו תדעו כמה אתם עולים. ואולי תבדקו, כמה אתם שורפים. מה יש לכם בפנסיה, וכמה זמן תוכלו להחזיק בנפילה בלי לשקר לעצמכם.

ואם פיטרו אתכם, אל תרגישו אשמים. זה לא אומר בהכרח שנכשלתם, זה רק אומר שהסיכון עבר אליכם וצריך לדעת לנהל אותו, עכשיו, בלי לשרוף יותר מדי את העתיד.

עד הפעם הבאה, תהיו טובים, ותמשיכו להיות סקרנים. יאללה ביי.